היקשרות בטוחה, מערכת העצבים והמרחב הטיפולי
היקשרות בטוחה, מערכת העצבים והמרחב הטיפולי
היקשרות בטוחה היא לא רק מושג פסיכולוגי, אלא חוויה עמוקה שנרשמת בגוף. כשאנחנו גדלים עם דמות מטפלת שנוכחת באמת, שמגיבה אלינו, שמבינה אותנו גם בלי מילים , מתבססת בתוכנו תחושת ביטחון עמוקה. תחושה כזו לא נרשמת רק בזיכרון היא נצרבת במערכת העצבים שלנו, בתגובות האוטומטיות של הגוף, ביכולת לנשום בנחת, להירגע, לסמוך
מערכת העצבים שלנו כל הזמן שואלת האם אני בטוח?
כשהתשובה הפנימית היא כן, מופעלת המערכת הפרא-סימפתטית, שהיא כמו כפתור ההרפיה של הגוף. היא מאפשרת לעיכול לעבוד
לנשימה להעמיק, ללב להירגע
היא זו שמביאה איתה שקט, נוכחות, תחושת חיות
אבל כשלא חווינו ביטחון לאורך זמן, או גדלנו בתוך קשרים לא יציבים, ביקורתיים או לא צפויים , הגוף לומד להישאר בדריכות. מערכת העצבים מתרגלת להיות בהישרדות. כל קרבה יכולה להיתפס כאיום, כל שתיקה כהתרחקות, כל קרבה כסכנה
:וכאן נכנס הטיפול
הקשר שנרקם בתוך המרחב הטיפולי הוא לא רק שיחה
הוא הזדמנות חדשה לחוות את התחושה שלא תמיד הייתה, שמישהו נשאר
מותר לי להיות, גם כשאני שותק, גם כשאני מבולבל, גם כשאני לא בטוח מה עובר עליי
הנוכחות היציבה והעקבית של המטפל או המטפלת מאפשרת לגוף להתחיל ללמוד מחדש. לפעמים עוד לפני שמבינים מה קורה הנשימה נרגעת, שרירים מתרככים, משהו נפתח
מערכת העצבים מזהה, אולי לראשונה, שאין כאן סכנה. שיש מקום
הטיפול לא מתקן את מה שהיה , אלא בונה חוויה חדשה של קשר. חוויה שהגוף יכול להרגיש. זו למידה עצבית, עדינה, הדרגתית. דרך קשר שמבוסס על אמון, על כבוד, על נוכחות אנושית ולא שיפוטית, משהו בפנים מתחיל להשתנות.
מתחושת הישרדות- לתחושת חיים.