הגוף ככלי לריפוי: כשההחלמה מתחילה מבפנים

.פוסט טראומה היא לא רק סיפור מהעבר, היא ממשיכה להתקיים בגוף: ברקמות, בדופק, בנשימה

.לעיתים היא נוכחת כאנרגיה תקועה, כחוויה שלא עברה עיבוד עד הסוף ולכן לא שוחררה

,הבשורה החשובה היא שגם ההחלמה לא חייבת להתחיל מהראש

.היא יכולה להתחיל מהגוף

.הגוף זוכר, והגוף גם יודע לרפא

בספרו "נרשם בגוף", ד"ר בסל ואן דר קולק מתאר כיצד טראומה משנה את מבנה המוח

ומשפיעה על ויסות רגשי וגופני, ומשאירה את האדם במצב מתמשך של דריכות או קיפאון

הוא כותב: "הגוף הוא המקום שבו טראומה נרשמת, והוא גם המקום שבו ניתן להתחיל את הריפוי

"גופנו לא רק סובל מטראומה - הוא גם אוצר בתוכו את הדרך לשחרר אותה

כאשר אנחנו נותנים מקום לתחושות כמו דופק מואץ, קיפאון פנימי או רעד

.אנחנו מאפשרים לגוף להשלים תהליך טבעי שנקטע. כמו חיה שיודעת מה לעשות ברגע של סכנה

Somatic Experiencing פיטר לוין, מייסד 

 ,כותב בספרו "להעיר את הנמר" על החוכמה הפנימית של הגוף

,הוא מתאר כיצד בעלי חיים בטבע אינם מפתחים פוסט טראומה

משום שהם יודעים לשחרר את האנרגיה דרך תנועה, רעד או קפיצה

הוא כותב: "הטראומה איננה מה שקרה , אלא מה שהגוף לא הצליח להשלים" (מתוך "להעיר את הנמר")

.אנחנו, בני האדם, לעיתים מונעים מעצמנו את אותה השלמה

מרוב פחד, בושה, או צורך "להחזיק את עצמנו", אנחנו משאירים את התחושות כלואות בגוף

.למה דווקא דרך הגוף? טיפול בגישת גוף־נפש לא עוקף את הסיפור

הוא פשוט לא עוצר רק בו

הוא מקשיב גם למה שמתחת למילים לתחושת חנק, כיווץ בבטן, רעד קל ברגליים

הגישה הזו עוזרת לנו ללמוד להקשיב לעצמנו מחדש: להבחין מתי הגוף מאותת

מתי הוא זקוק למנוחה, מתי הוא מתחיל להחלים

.זו לא רק טכניקה  זו גישה

גישה שמכירה בכך שהגוף איננו אויב, אלא שותף

שהתחושות אינן הבעיה

אלא הדרך דרכה אפשר להגיע לריפוי עמוק

.הגוף כמשאב, לא רק כעדות

 אחת ההבנות המרכזיות בטיפול בטראומה היא

שהגוף יכול להפוך ממשהו שיש בו פחד למשאב פנימי

כאשר לומדים להרגיש גבולות גופניים, לזהות עוגנים של ביטחון

ולפתח בהדרגה נוכחות לחוויה הפנימית 

מתרחש שינוי

הגוף כבר לא רק נושא את הכאב, אלא גם מחזיק את הדרך החוצה ממנו

במילים פשוטות: הגוף זוכר, אבל גם יודע לשכוח. הוא נושא, אבל גם יכול לשחרר

,וכשנותנים לו מקום אמיתי, בקצב שלו

נפתחת אפשרות לתנועה חדשה